1. זוהי תביעה, בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותו בגין נזקיו שנגרמו לו בגין סירובם להכניסו למועדון "איניגו מונטויה" במתחם "M הדרך" בכניסה לכפר ויתקין (להלן : "
המועדון").
2. לטענת התובע, הוא לא הוכנס למועדון מטעמי אפלייה- לפיכך הגיש תביעתו כנגד הנתבעת - חברה בע"מ המנהלת את המועדון (להלן :"
החברה"), כנגד הנתבעים 2-4 - בעלי המניות ומנהלי החברה, וכנגד הנתבעת מס' 5 - המארחת שעמדה בשער המועדון והודיעה לתובע כי אינה מרשה כניסתו למועדון.
3. התובע העמיד את תביעתו על סך 110,000 ש"ח. התובע טוען כי תביעתו מבוססת על שלוש עילות: הפרת חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים התשס"א- 2000 (להלן: "
חוק איסור הפלייה"), הפרת חוזה ועוולת לשון הרע- בניגוד לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן : "
חוק איסור לשון הרע").
4. לטענת התובע, צעיר בן 30 ביום הגשת התביעה ותושב שכונת גבעת אולגה בחדרה, בלילה שבין יום חמישי 2.4.09 ליום ששי ה- 3.4.09 הוא קבע להיפגש עם בחורה במועדון. לטענת התובע הוא הגיע "בסביבות השעה 02:00" לשער המועדון כאשר במקום לא התקיימה "מסיבה סגורה" ולא היתה כל מניעה לכניסתו. התובע טוען כי הבחורה עימה קבע להיפגש, המתינה לו, יחד עם חברותיה, בתוך המועדון. התובע הגיע בגפו, לא היה תור בכניסה למועדון והוא פגש שני מאבטחים שביקשוהו להמתין למארחת. עם הגיע המארחת היא ביקשה ממנו להציג תעודה מזהה ולאחר שהציג התובע למארחת את רישיון הנהיגה הכולל, לטענתו, את מקום מגוריו ושם משפחתו, הודיעה לו המארחת כי הוא לא יוכל להיכנס למועדון ולשאלתו מדוע - השיבה לו המארחת "ככה, אני לא יכולה להגיד לך למה" (סעיף 10 לכתב התביעה).
5. בכתב התביעה, טוען התובע כי הבחורה עימה קבע להיפגש, אורנה לאור, ראתה מעבר לחלון כי התובע אינו נכנס ולאחר שהיא ניסתה להתערב ולשכנע את המארחת להכניס את התובע, השיבה המארחת "אני לא מכירה אותו לכן הוא לא יכנס" (סעיף 12 לכתב התביעה).
6. לטענת התובע הוא לא הוכנס למועדון בשל "מוצאו הטריפוליטאי" (אותו הסיקה התובעת מחזותו של התובע ומשם משפחתו המופיע ברישיון הנהיגה שהוצג לה) ובשל היותו תושב שכונת "גבעת אולגה" בחדרה. משכך, הופלה הוא בשל מוצאו או בשל מקום מגוריו "מתוך מתן משמעות ערכית לגיאוגרפיה" (ראו סעיף 17 לכתב התביעה), זאת הסיק התובע מן העובדה כי המגבלה היחידה על הכניסה למועדון, כפי שעולה משלט המוצב במקום, היא מגבלת הגיל (רשאים להיכנס למועדון בני 25 ומעלה) ומעובדה אחרת, והיא שהמקום לא היה מלא ואף יצאו ממנו כעשרים מבלים. לטענת התובע, ידועים לו מקרים נוספים שבהם נהגו הנתבעים אפלייה בהכנסת בליינים למועדון.
7. באשר לנזקיו, טוען התובע כי הוא תובע את סכום הפיצוי הסטטוטורי עפ"י חוק איסור הפלייה במקומות ציבוריים. כמו-כן עותר התובע לפסוק לו פיצוי בגין עוולת לשון הרע, אגב הפעלת סעיף 7ב הקובע כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק ובמקרה שהפרסום נעשה בזדון הסכום מוכפל - ולפיכך טוען התובע לפיצוי בסך 110,000 ש"ח. התובע מוסיף וטוען כי המועדון "מציע" את שירותיו לכלל הציבור והתובע ביצע "קיבול" ובכך נכרת חוזה בין הצדדים וסירוב הנתבעת לקיים את החוזה מהווה, כך עפ"י הנטען, הפרת חוזה המזכה את התובע בפיצוי עפ"י חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970.
8. גרסה אחרת בפי הנתבעים בכתב הגנתם. לטענתם, טענת האפלייה נשללת מעצם הודאת התובע בכתב תביעתו, כי הוא בילה במקום מספר פעמים בעבר. לטענת הנתבעים לא הותרה כניסת התובע למועדון שכן "היה הבר עמוס באותו ערב בלקוחות מוזמנים רבים" (סעיף 19 לכתב ההגנה) והתובע, שעפ"י הודאתו לא הזמין מקום מראש, הגיע למועדון בשעת לילה מאוחרת, כאשר החלו ההכנות לסגירתו (סעיף 21 לכתב ההגנה) וכאשר לא התאפשרה כניסה למועדון לתובע ולאחרים (סעיף 22 לכתב ההגנה).
9. באשר לטענת האפלייה בשל מוצאו, חזותו או בשל מקום מגוריו, טוענים הנתבעים כי המארחת לא ביקשה מן התובע להציג תעודה מזהה. כך או כך, שם משפחתו של התובע אינו מלמד על מוצאו, ובנוסף, אין המארחת יכולה "לבנות פרופיל" למי שניצב בפניה על יסוד השכונה או הרחוב שבהם הוא מתגורר. לטענת הנתבעים מוצא, חזות או מקום מגורים אינם קריטריונים לכניסה למועדון וכי למועדון נכנסים בני כל העדות, בעלי מראה פנים שונה ומגוון ואין הנתבעים נוהגים אפלייה או העדפה על יסוד מאפיינים אלה.
10. עוד טענו הנתבעים כי עיון ברישיון הנהיגה אותו צירף התובע לכתב התביעה, מעלה כי באותו רישיון לא מופיעה כתובתו של התובע- כנטען.
המחלוקת:
11. השאלות שבמחלוקת, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, הן אלה:
א) האם הופלה התובע על רקע מוצאו או רקע מקום מגוריו ובגין כך נמנעה כניסתו למועדון.
ב) למקרה והתשובה לשאלה הנ"ל היא בחיוב, האם יש לפסוק לתובע פיצוי לפי חוק איסור אפלייה במקומות ציבוריים.
ג) האם מתקיימים יסודות עוולת לשון הרע, וככל שהתשובה לכך חיובית, האם יש לפסוק לתובע פיצוי בגין העוולה.
ד) האם נכרת בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם הסכם והאם הופר הסכם זה?
12. נדון בשאלות אלה לפי סדרן.
הראיות והעדים:
13. הצדדים לא חסכו בהבאת ראיותיהם. בשל ריבוי העדים ראיתי לסקור את הראיות שהובאו ע"י הצדדים.